בכיתה יש ילד שקשה לו לדבר. כשהוא רוצה להגיד הוא כותב באייפד. גם להלל קשה לדבר. כשהוא רוצה משהו, הוא אומר ״את זה!״, או בוכה.

אימא שכחה, ונתנה לי חולצה, ולא של רבין. אבא התבלבל, ונסע לגן, במקום לבית ספר. אני יודע. זה לא אותו דבר. זה גדול, הרבה כיתות,

אין כבר גן, נגמרה הקייטנה, וחזרנו מהצימר. קנו לי ילקוט, וקלמר. אבא אמר שצריך להסתפר. הלכנו לפגוש את המורות, ולראות את הכיתה, ולהכיר את הילדים.

אני אוהב חומוס, וגם אבא אוהב. בשבת נסענו לכפר קסאם. רציתי להישאר באוטו, וגם להיכנס. אבא שם לי בצלחת, ועם כף מהבית, אכלתי הכל. נהיה

יום מסיבת סיום. ההורים באו. בא גם איש, מאור, ודיבר על דברים של פעם, וגם על חלב, ותרנגול. אפינו פיתות בתנור, הכנו רוטב עם מכתש

היום, בגן, יאכלו ארוחת בוקר, והגננת תגיד שיובל לא הגיע. יצחצחו שיניים, ישבו במפגש, ואני לא שם. יאכלו יחד צהריים, ילכו לנוח. ורק אני בבית,

בבוקר, בדרך לגן, אנחנו רואים בית ספר. אני אומר שהבית ספר גדול, ואבא אומר שהכיתה קטנה, כמו הגן. אני אומר שיש הרבה ילדים בבית ספר,

אימא קנתה לי שני דגים. שמנו אותם בקערת זכוכית גדולה. לאחד קראתי מסי. פעם היה לי דג אחר בשם הזה. לדג השני קראתי יוסי, ״כמו

בבית, יש לנו אינטרקום. כשהוא מצלצל, זה מטופל שבא לאימא. בגן, כשיש צלצול, אימא באה לקחת אותי, או שאימא אחרת, באה לקחת ילד אחר. אני

בערב, כשאני כבר עם פיג'מה במיטה,אבא ואני שומעים שירים של מאיר. לפעמים באייפד,ואז, רואים יותר גדול,ושומעים יותר טוב.אבא יושב,אני לידו,ומקשיבים. אני מעדיף באייפון.אבא שוכב לידי