מאיר

 הלוויה,שבעה,שלושים,יום השנה (אחרי אחד עשר חודשים),שנתיים.מה עוד אפשר להגיד היום,שלוש שנים אחרי.אמרתי לעצמי, רק על תחזור על עצמך,אל תספר עוד הפעם על הפגישה בצבא לפני

מאיר,נפגשנו פעם ראשונה בדצמבר 1979.עברו כבר 40 שנה.היינו אז בני 19.אתה עצרת לפני שנתיים,ואני, ביססתי את מעמדי כסבא, עם נכד חדש.אימא שלך, שימחה,שתהיה בריאה,תמיד אמרה,שהיא

אהלן מאיר,אני מגיע אליך אחרי פגישת בוקר עם הפסיכולוגית שלי.הייתי זקוק להכנה לקראת המפגש הזה אתך.כמו שאתה זוכר, חזרתי אחרי הרבה שנים לטיפול.ההתמודדות עם המחלה

מאיר,הכרנו לפני כמעט 40 שנה. חיילים צעירים בבסיס אפור. אני כבר הייתי שם, ואתה הגעת מסיני הרחוקה. בערב אחד, בקומזיץ מאולתר עם צחוקים של חיילים,