סבא אלי מת בט״ו בשבט

ביום שישי,
היה שוק ט״ו בשבט.
אבא לא נשאר.
הוא נסע לסבתא חנהלה.
״היא עצובה״,
הוא אמר,
״בגלל סבא אלי״.

גם אני הייתי עצוב,
כי אבא לא נשאר.

בערב,
אימא סיפרה שסבא נפטר,
ונפטר זה מת.
אולי הוא בשמים,
ואולי מלאך.
ואני אמרתי:
"הוא היה איש"

בשבת,
לפעמים,
הייתי בא עם אבא,
פוחד מהמעלית שבת,
וגם רוצה להכנס,
עומד על כיסא,
מעל המיטה,
ואומר: ״שלום סבא אלי״,
ורוצה כבר ללכת.

עכשיו,
אבא הולך לסבתא,
כל יום,
ואני מתגעגע אליו,
ובערב,
גם אימא הולכת.

אני אומר לאימא,
שאני בדרך לסבתא חנהלה,
בכאילו,
נוסע באוטו,
ורואה את הפנסים,
ברחוב שלידה,
ותכף אני מגיע,
אבל באמת,
אני לבד באייפד,
שומע שירים,
וליאור משכיבה את הלל.

אימא אמרה שביום רביעי,
יהיה רגיל,
אבא שוב יקח אותנו בבוקר,
אימא תחזיר,
וגם לפני השינה,
אימא ואבא.