טיול ארוך בערב חג

ביום שישי אחר הצהריים,
אבא מתעורר,
ואנחנו מטיילים ברגל,
עד לקיוסק,
שקרוב לבית.

ערב חג זה כמו יום שישי.
וכבר רציתי שיגמרו החגים.
אבא אמר שנלך לטיול,
ארוך,
עד לפארק.

בדרך,
הסתכלתי על חנות היין,
ועל המאוורר הסגור בחומוס,
והמנורות בחנות החשמל.

ליד הגינה כלב נבח.
״למה הכלב נובח?״
שאלתי את אבא.
״ככה הוא מדבר״,
אבא אמר.
״בוא נחשוב מה הוא רוצה להגיד״.
אבל פחדתי, עצרתי וסתמתי את האוזניים.
״אולי הוא לא רוצה להיות קשור״,
אבא ענה.

כשמגיעים למעבר חציה,
אבא אומר לתת לו יד.
ולפעמים אני מחזיק עוד,
אפילו שאנחנו במידרכה.

אני מחכה שכבר ירד החושך,
וידלקו הפנסים ברחוב.
אני שואל:
״יהיה אור צהוב? אור לבן?״,
אבל אבא באייפון.

כשהגענו ליד הפארק,
התעייפתי.
ישבנו על ספסל ברחוב,
אימא באה לקחת אותנו.
עלינו הביתה,
עשינו קידוש של חג,
והלכתי לישון.

מחר זה סוף החגים,
אבא יפרק את הסוכה,
ויגמר החופש.

אני אחזור לכיתה א,
וביום שישי,
אבא שוב ישן,
ונחזור לטיול הרגיל.