אין כבר גן,
נגמרה הקייטנה,
וחזרנו מהצימר.
קנו לי ילקוט,
וקלמר.
אבא אמר שצריך להסתפר.
הלכנו לפגוש את המורות,
ולראות את הכיתה,
ולהכיר את הילדים.
יש ילד מהגן,
ועוד ילד משנה שעברה,
ועוד אחד מהגן הקודם,
וילדים שאני לא מכיר.
ועכשיו אני צועק,
ונושך את האצבע,
וחורק עם השיניים.
אימא מנסה להרגיע,
ואומרת שתהיה איתי.
ואבא, כמו תמיד,
עם השטויות והשירים.
וגם הם, פוחדים.